א' באיוני 1, 1995

כשעמדתי על הרגליים הגיעה גברתנו לבושה כמו שהייתה בלילה הקודם.

אמרה: "בוקר טוב. זה חודש החג של ליבו הקדוש של בני. תתפלל לו על כל הצרכים של משרתי ויאן יענה בהרחבה. יש לו הרבה להגיד לך. ותיתן תשבחות לישוע."

שאלתי: "אמא הקדושה, האם אתה מקים מרכזי מחסה פיזיים?"

ענתה: "האל שמור על נח בגלל מה שהיה בליבו ולא כי רצה שהוא יהיה 'בטוח'. רבים יבואו למרכז המחסה הרוחני שלי בחיפוש אחר קרקע בטוחה. אבל בני, שרק רואה לבבות, יעביר אותם בדיקת סינון. כדי להעביר את מסורת האמונה לעיר החדשה ירושלים, יהיה צורך לקחת מספר מדידות לשימור חיים. אך זה לא הסיבה שאני מקים קהילות אמונה כאלה. זאת כדי שיוכל לנהוג בהם דרך הניסיונות והשער אל העיר החדשה ירושלים; אז הקריסטלים הקטנים של האמונה כשרידים מהכנסייה האמיתית יפרחו שוב. אני הנמל בסערה. משימתך (משימותי בך) היא אחת מרבות בעולם. התגלגל בזה."