להבין

ילדיי האהובים,

בואו אליי, ילדיי הקטנים, ואעשה מכם דייגים של בני אדם. כשם שהפכתי את פטרוס והשליחים — שרובם היו דייגים — לדייגים של בני אדם כדי להביא אותם אליי ולגרום להם להכיר את אלוהים, מושיעם, כך גם אני משתמש בכם, ילדיי, כדי להביא את דברי, את הבשורה שלי, לבני אדם אחרים. אתם קוראים את דבריי ואתם שמחים כי אני אלוהים וכי לאלוהים תמיד יש כל כך הרבה להציע לכל אחד מילדיו. הוא מעניק את חסדי ההתמרה שלו, את חסדי הקדושה שלו, ואת חסדי השלמות שלו לכל מי שמקשיב לו, מתפלל אליו ושואף לחיות כנוצרים אמיתיים.

במשך אלפיים שנה, הכנסייה חוותה רגעים גדולים של צמיחה, התנצרות והבשרה ברחבי העולם, אך היו גם פירודים, הפרדות וטעויות שהחלישו את התרחבותה. היו הכרעות (1) של המאות המוקדמות; במאה ה-11, היה הפירוד המשמעותי של האורתודוקסים, אשר בשל פרשנות שונה של הקרידו (סמל האמונה), סירבו להכיר בסמכותו של יורשו של פטרוס. במאה ה-16, היו הגאווה והתאוות של המלך הנרי VIII מאנגליה, שהוביל את ממלכתו לאנגליקניזם; הייתה המרד של לותר וקלוין, שהובילו קהל רב של אנשים easily-fooled ומרדנים למאות כתות פרוטסטנטיות. היו הרבה התקוממויות בתוך הכנסייה הקתולית והאפוסטולית הקדושה, שדרכה הונחו, בעזרת אלוהים, יורשיו של פטרוס.

מועצת טרנט הגדולה (1545–1563) הביאה לביצור קתולי משמעותי והשיבה את המשמעת לכנסייה. הכנסייה הקדושה המשיכה להתמודד עם רדיפות, שזועמו על ידי מפלגות פוליטיות חדורות או על ידי תנועות אידיאולוגיות (מחשבה חופשית, ליברליזם, מודרניזם...), שכנגדן התבטאו וגינו האפיפיורים של המאות ה-19 וה-20.

היה את "סינופסיס הטעויות העיקריות של הזמן הנוכחי" (Syllabus of the Principal Errors of the Present Time) והאנציקליקה “Quanta Cura” על ידי האפיפיור המבורך פיוס IX,

הייתה האנציקליקה הגדולה של ליאו XIII על כת הפרימזונים, "Humanum Genus",

הייתה ה-"Pascendi Dominici Gregis", שבה גינה סנט פיוס העשירי את המודרניזם, אשר לטענתו יכול להיחשב כסינתזה של כל הכזות.

הייתה ה-"Mortalium Animos" מאת פיוס XI המגנה את האקומניזם,

הייתה ה-"Humani Generis" מאת פיוס XII נגד התיאולוגיה החדשה, ורבות אחרות של אנציקליקות, צווי דת, דרשות ופירושים.

לאחר מכן הגיע הוועידה השנייה של הוותיקן, שנקראה על ידי האפיפיור יוחנן XXIII כדי "לפתוח את הכנסייה לעולם", והעולם rush in (התפרץ פנימה), למרות שאמרתי לשליחי: "אילו הייתם מן העולם, העולם היה אוהב את שלו; אך כיוון שאינכם מן העולם, משום שבחרתי בכם והוצאתי אתכם מן העולם, העולם שונא אתכם." (יוחנן ט"ו, י"ט). המודרניסטים החדשים של התיאולוגיה החדשה — כמה מהם כוננו רשמית על ידי פיוס XII ודמויותיהם המוכרות ביותר היו האב אנרי דה לובאק, האב קרל רנר, הפילוסוף מוריס בלונדל, האב טיילאר דה שארדן, האב הנס אורס פון באלתזאר והאב איב קונגאר — השפיעו במידה ניכרת על הוועידה. השינוי היה כזה שהקרדינל סואננס (1904–1996), המתווך בוועידה, הצהיר בשביעות רצון: "הוועידה השנייה של הוותיקן היא 1789 בתוך הכנסייה".

בעקבות מועצה הרסנית זו, בוצעו שינויים עמוקים בליטורגיה הקתולית ובסקרמנטים, מה שהפך אותם לקבילים עבור כמרים פרוטסטנטים. לאחר מכן הגיע השבר בין קהל רב של נוצרים שפעלו או נשארו פסיביים בעקבות התנועה המודרניסטית שנכפתה עליהם, לבין אלה שביקשו לשמור על המסורת — כלומר, הדת בת אל אלפי השנים שעברה מדור לדור מהשליחים.

המחשבה המודרניסטית הוכרזה כדת הקתולית הרשמית, ובעקבות כך חלה ירידה ניכרת בפרקטיקה הדתית.

הכנסות התרוקנו, מספר השליחויות הדתיות צנח, מנזרים נמכרו, מספר הכמרים ירד בצורה דרסטית, וה"רוח החדשה" שהובטחה הובילה לעוני בחיוניות הקתולית ולסיום ה"משימות" שעדיין שגשגו במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. כדי לתת דוגמה קונקרטית:

בשנת 1950, מספר ההOrdinations (הסמיכות לשירות כמר) בצרפת עמד על 1,000; בשנת 2025, הוא עמד על 90 — ירידה מדהימה של 91%. פחות פרקטיקה דתית פירושה אמונה פחותה, ולכן פחות שליחויות. "כל עץ טוב מניב פירות טובים, בעוד שעץ רע מניב פירות רעים. עץ טוב אינו יכול להניב פירות רעים, וכך גם עץ רע אינו יכול להניב פירות טובים. כל עץ שאינו מניב פירות טובים נכרת ומושלך לאש. כך תזהו אותם לפי פירותיהם" (מתי ז:17–20).

במונחים ארציים יותר, אני מפנה אתכם לשיר משנת 1970: "הוא אמר את האמת; עליו להוצא להורג". כך, עם הזמן, כל אלו המתנגדים למה שמכונה הגרסה הנכונה — הנכונות הדתית, הנכונות הפוליטית, כלומר השפה שנועדה לפגוע כמה שפחות ברגישויות מגוונות — יידרשו להישאר בשתיקה כדי שהאמת לא תזעזע את הטעות.

כך מנהיגים כנסייתיים יזמינו או יקבלו פרוטסטנטים, אך לא קתולים שנשארו נאמנים למסורת הקתולית. כך אפיפיור בביקור רשמי ינצור את הקוראן או יקבל סימן אדום על מצחו, ה-Tilakor Tika, סימן של הכרה בקרב עובדי שיווה;

מעשים אלו נחשבו למחוות של נימוס, אך האם הייתי מסכים, במהלך זמני על פני האדמה, לשאת בנימוס על עצמי את סימן השטן? שכן לעיתים קרובות מדי שוכחים שאלילים פגאניים הם שדים — אמיתיים ומסוכנים.

ילדיי, אני, האדון המדבר אליכם, קורא לכם אליי. אני זקוק לכם, לנאמנותכם, לאהבתכם לאמת, כי אני הדרך, האמת והחיים. רוחי הקדוש מנחה את הכנסייה הקדושה, כלהי, לאורך המאות, אך האם היא יכלה להיות טעות במשך עשרים מאות עד כדי כך ששימור המסורת יהיה נתיב שגוי? כש הבטחתי לה עזרה אלוהית, לא הבטחתי לה היעדר פיתוי, אלא עזרה אלוהית לנצח את הפיתוי. התפללו, אם כן, שהיא תתגבר על פיתיונותיה ותישאר נאמנה, או שאם תסטה, תחזור למה שתמיד לימדה, תמיד האמינה, ותמיד הגנה עליו.

ילדיי היקרים מכל, אני אינני משתנה ולעולם לא אשתנה. אפכח בשגיאה ואגן על האמת; אני אלוהים, ויצרתי את האנושות למען יופייה, למען קדושתה, למען אהבתה. היו דומים לי ועל פי דמותי: ישרים, צודקים, ותמיד פעילים בהגנה על זכויותיו של אלוהים, אבי השמימי, אלוהים המשולש, האלוהים הנצחי.

אני אוהב אתכם; אני ממתין לכם.

אני מברך אתכם, בשם האב, הבן ורוח הקודש †. אמן.

אדונכם ומורכםכם, אלוהיכם

(1) פלגיאניזם, מניכיזם, גנוסטיציזם, אריאניזם וכו'...

מקור: ➥ SrBeghe.blog