יילדיי, מריה הבלתולעה, אם כל העמים, אם האלוהים, אם הכנסייה, מלכת המלאכים, עזרת החוטאים ואם הרחמנית של כל ילדי האדמה, הינך, ילדים, היום באה אליכם לאהבה ולברכה.
ילדיי, עמים של הארץ, לבי כואב, הוא כואב מאוד!
עיניי לא יכולים עוד לסבול לראות את הטבחים של המלחמה!
שוב אני פונה אל הנקראים החזקים: "איוולי, מה אתם עושים? תפסיקו את הסכסוכים, אתם טובחים נשים בפצצות, שוקחים שהנשים ילדו אותכם. אתם לא מבטיחים אף אחד בעין, אתם יושבים על כיסאותיכם ללא ליטוף ידיים. אכן, יש לכם ידיים נקיות, אך נשמתיכם שחורות, וכך גם מצפונותיכם עבור כל הילדים שטבחתם בפצצות.
די, הפסיקו! העולם הזה התגלגל לגיהנום, בכל מקום שאני מבטיח עיניים יש סכסוך ורעב, איך אתם יכולים להמשיך כך? לא תברו שכל דבר יתהפך עליכם? דברים, היותם דיפלומטים, אסרו פצצות, חזורו בחזרה על מה שעשיתם ועדיין עושים, הלכו בדרך של אלוהים כדי להתרחק משטן שחרב את ידיכם, הקשה את לבבכם ומעורפל את דעתכם.
הֱיוּ טוֹבוֹת, פְּשׁעוּ יְדֵכֶם לְעַמִּים וְרָחוּמוּ עַל הֶן. תְּנוּחָה שֶׁיּוֹצֵאת מִלֵּב. הַאֲפִילוּ יוּכְלוּ לַעֲשׂוֹת זֶה? תּוּכְלוּ עָשׂוֹת אֶת זֶה רַק אִם תָּשׁוּבוּ לְלֵב הַקּדוש בַּעֲצֻמּוֹ שֶׁל יֵשׁוּעַ. שׁוּבוּ, ילדים, וְיָכִין יֵשׁוּעַ לִבְּכוֹת וּמוֹחֲךֶם בְּמִרְקַחוֹ הַמַּאֱיר. כְּדֵי שֶׁהָאוֹיבוּת עַל הָאָרֶץ תִּגְמוֹרוּ לְאַחַרִית וְשָׂלוֹם יִמְלא אֶת כָּל מָקוֹם. חֲזוּרוּ, הַיּוֹם בָּאוֹ וְהַאֱמוּנָה תֵּצֵא לִפְגׂוע עֶינַיִךְ מֻל פְּנֵי אָבִיכֶם שֶׁבַשָּׁמַים!”
תְּהִילָּה לָאָב, וְלַבֵּן, וְרוּחַ הַקּודש.
יְלָדִים, מרים אֱמוֹתֶיכֶם רָאֲהוּ כׇּלְכֶם וְאָהבה לַבַּעַט הַלֵּב שֶׁלוֹ.
מְבָרֵךְ אֲנִי אוֹתָכֶם.
תפלל, תפלל, תפלל!
המדונה הייתה לבושה כולו באפור כהה, היא לא לבשה את הכתר של שנים עשר הכוכבים על ראשה, היא הייתה קמורה קדימה עם ידיה על חזה ומתחת לרגליים שלה היו ילדיה הנופלים מכוסים בבגדים אפורים.