אהבת האל איננה ניתנת להשוואה כי הוא מכיל הכל בתוכו והסרבנותו היא ענקית. אלוהים נתן, נתן ונותן שוב ושוב. הוא לא משתנה ואמתנתו אינה תם. הוא יכול לתת הכל, גם את הבלתי נדמי, וכשנתן - ולא פוסק לעשות זאת - מתנים שלו גורמים למפלאה, לפליאה, לבלתי צפוי ומרשים. השמחה העמוקה שמתקבלת מהם היא שלום בלי תחרות, סיפוק רוחני בלתי צפוי, מטען עמוק ושקט ומנחם מאוד.
אנכי זה הנותן ללא הגבלה. מתנותי מגוונות, הן לא דומות זו לזו, תמיד מושלמות לגמרי לנשמה המקבלת אותן. הנשמה נהנית ממתנת האל כמתנה בלתי צפויה ומאוד שמחה לקבלם במלאות, כאוסף חיוני ומובן מאליו.
כאשר אלוהים מואר את הנשמה באורו, היא רתחת ומחזירה תודה כי הראות של המתנה האלוהית לא הייתה שם לפני שקיבלה אותה. אני אור העולם, ומי שאינו בא אל האור נמצא בחושך. אנחנו מאירים, מסייעים ונותנים, וכל נשמה שסומכת עלי מקבלת את אורי לפי מידתה ולפי מצבה של חן בו היא נמצאת.
ילדי, הודה תדיר, אל תשאפו לחשוף בפניי את פשעיכם, טעותיכם, וחולשותיכם. אני מרפא הנפשות והגופים, וכל הטוב בא דרךי. אהבוני, התפללו לי, חזורו על דרככם ובאו אלי כאמונאי ואחדיו, עם אמונה מלאה, ענוה מלאה, ובאהבה גדולה מאוד.
אהבת האדם היא ההתחלה לאהבתם שתרגישו בשלמות בגן עדן. אהבת הקדושים בגן העדן נובעת מאהובת האל, שאין דבר שיכול לשוות לה או לעלות עליה. באהבה בגן העדן היא הכוח המניע לכל מה שנעשה שם; היא הכוח המניע לתפילה, לצדקה, ולמעשים הרבים הנעשים במקום זה המופלא של גן העדן.
בגן העדן אין אף אחד שישון מעולם; כולם מוקדשים תמיד; כולם שמחים תמיד; כולם מכבדים תמיד; עבודה נעשית עם אותה דקות כמו כל מה שעושה האל; האב הוא היוצר, הבן הוא האור, והרוח הקודש היא אהבת חיים. אולם לכל אחד מהאלוהויות יש יוצרות, לכל אחד מהאלוהיות יש אור, וכל אחד מהאלוהיות הוא אהבה חיונית. אף אלוהות לא עולה על אחרת, אך כל אחת מוקדשת לחלקה ומכבדת את שתי האחרות. הם נותנים עצמם בסבלנות, במלאות ובהרחבה, ואנשיהם משכים אותם.
מה שמחה להיות בגן העדן, מה ציפייה מושלמת לנפשות שעומדות להיכנס שם לעולם הבא, יודעות שהם על סף המטרה הגדולה של חייהם, פסגת הקדושה והגשמיות לכל תאוואותיהן.
אדוני, תן לנו את החסד הגדול להצטרף אליך בביתך, שם נראה אותך בעינינו ונאהב אותך כפי שאתה ראוי להיות אוהב לכל העת!
ממתין לכם שם, ילדיי, בחריצות ואף עם "חוסר סבלנות," ללא שהמילה הזו מבטאת פגם כלשהו בפי. ממתין לכם שם, ומעביר את אות הצלב, ילדתי היקרים ביותר, כי אות הצלב הוא הכרטיס להיכנס לגן עדן. זה כבודי, זו ניצחוני, זאת ישועתכם. כן, אות הצלב הוא סימן ילדי, ואלו שמסרבים לעשות אותו על עצמם לא יהיו חלק לי. השטן שנא את הסמל הזה, הוא מעולם לא עושה אותו והוא קופץ על כל אלה שעוטפים בו. אות הצלב הוא הגנה, הוא מושך את נוכחי אליהם שמעשים אותו, כי מתתי בצלב עבור כל אחד מהם אישית.
מתתי מאהבה, ואבי רצה לקרבן הקדוש הזה מאהבה. הוא נתן לאנושות את בנו, רכושה היקר ביותר. הוא, השכלול, עשה את הקרב העליון של מתנת הטוב ביותר שלו למען גאולה וישועת בוראו. רק בן אלהים, אלוהים יליד אלוהים, יכול היה לשחזר כבודו, שפגע בו קשות בחטאים האנושיים, ולהחזיר את האנושות הנופלת לחסד.
הקרבן האלוהי הזה, הקרבן של בן אלוהים, היה בלתי נראה לשטן, שיצא לו שהנצחון שלו מלא. אבל אלהים, דרך אהבתו, סדרתו ומתנת עצמו המוחלטת, גאל את האנושות, כבש אותה מחדש ושחזר אותה לאהובתו.
שטן ראה שגזליו נלקחו ממנו, ובזעמו הוא ממשיך לרדוף אחר הנוצרים עד היום שהוא נעול בתהום על מנת להפסיק, לפי פקודת אלהים, להטות את הגויים (חזון 20). אז יבוא מלכות השלום, כשכל הארץ תהא נאמנה וכל האנשים מאוחדים בשבח ושרתו של האל אחד בשלוש הפרסונות.
ילדיי, הכינו את עצמכם לזמן מבורך זה על ידי התכוננות אליו, כי הוא קרוב מאוד, זו העת שבה האל יהיה ידוע ואהוב על כל האנשים. תדעו אותו, דורכם יודע אותו, אך לפני כן, תצטרכו לחיות בזמנים של רדיפות, מלחמה ואשמים; אבל אלה שבהם אמונה, אשר סומכים ולא נוטשים, האל יעזור להם ויאפשר להם להיכנס לתקופה חדשה על הארץ, זמן מבורך שבו הארץ תהיה בסופו של דבר כפי שהבורא חזה אותה מאז ברא את האדם הראשון ואת האישה.
יברך ויתהלל האל הזה העוצמתי, תמיד מנצח, תמיד אוהב, ותמיד סבלן ללא גבול.
בשם האב, הבן והרוח הקדושה †. אמין כן.
אדוניך ואלוהיכם
מקור: ➥ SrBeghe.blog