הלילה, הופיעה גבריאל מריה לבושה לחלוטין בלבן, גם הצניף שצפה עליה היה לבן ורחב, והצניף עצמו כיסה את ראשה. בראשה נטתה כתר של שנים עשר כוכבים מבריקים. אם הייתה עם ידיים מושתות בתפילה ובידה החזיקה תפילין לבנה ארוכה מאוד, לבנה כמו אור, שהגיעה עד רגליה. רגליה היו יפות והיא ניצבה על העולם.
העולם היה מכוסה בענן אפור. ניתן לראות לאש קטנה בחלקים מסוימים של העולם. אם הייתה עם פנים מאוד עצובות, אולי דאגתיות. גבריאל מריה הייתה מוקפת באור גדול ומשמאלה עמד מיכאל הארכנגל כמו מנהיג גדול, החזיק חנית ארוכה בידיו, מצביע על נקודה ספציפית בעולם. אם השקיפה את מבטה למטה והדמעות זרמו על פניה.
תהילה לישו המשיח.
יקרות ילדי, אני אוהב אתכם, אני אוהב אתכם מאוד, ואם אני עדיין כאן עםכם, זה בגלל הרחמים העצומים של האב. יקרים ילדים, זמנים קשים צפו לכם, זמן ניסיונות וצער, אך אל תיראו, אני כאן עםכם, אני תמיד לצידכם. ילדי, אנא לקחו את ידיים שלי. יקרות ילדים, התפללו הרבה עבור העולם הזה וההמרה של כל האנושות.
התפללו לשלום, שמתרחק יותר ויותר בגלל הקשיחות והשטויות של בני אדם. תפילו ילדי, יהיה חייכם תפילה. העולם הזה הוא עכשווי כתם גדול של חטא.
באותו רגע ביקשה מרי הבתולה ממני להתפלל איתה, ואילו התפללתי, הייתי חזון. החלותי לראות סצינות נוראות של מלחמת ומדינות שוליות כולן. אחר כך ראיתי סצינות שאני כבר ראה פעמים רבות בעבר במספר הזדמנויות. אוניות מלחמה בים התיכון ונושאי מטוסים. היו ערים הרבה שנהרסו, והן המשיכו לגדול (הסכסוך פשט כמו אש, ועוד ויותר ערים הועלו).
מרים הבתולה ציוותה עלי לא לפחד, ואילו הייתי מתפלל איתה, הסצנות הפכו ברורות יותר ויותר, אך בעיקר ראיתי את התמונות זורמות לפני עיניי אחת אחרי השנייה. ראיתי מוות וחורבן בכל מקום, אם חסרות תקווה ושילדים מכוסים בדם, ועוד. למריה הבתולה היו דמעות בעיניים שלה, ידיה מחובקות בתפילה ולחוצות לחזה שלה. אז החלה לדבר שוב.
יולדי, אני מבקשת ממך להתפלל לשלווה. במשך שנים הייתי חוזרת על זה אליכם: "ילדים, אתמון תשמעו את הקולות והרעשים של המלחמה." אין אומר זאת כדי לפחד מכם, אלא להזמין אתכם כולם להתפלל עם התמדה ובעיקר עם לבבכם.
לקחו עזרה ילדים, אל תפקדו, הלכו קדימה עם נשק התפילה הקדושה בידיכם והסקרמנטים. אני אתכם. התפללו, התפללו, התפללו.
בסוף, ברכה מריה את כל האנשים. בשם האב, הבן ורוּחַ הָקֹדֶשׁ. אמן.
מקור: ➥ MadonnaDiZaro.org