יום ראשון, 7 באוקטובר 2012
חג תפילת הרוזריום.
האם הקדושה מדברת לאחר המיסה הטרידנטינית הקורבנית בחדר בית החולים בגטינגן דרך כלי הנגינה והבת שלה אן, שסובלת מהכפפות הכבדות ביותר ואפשר לה רק לחזור על ההודעה בהשתקפה.
בשם האב והבן ורוח הקודש אמן. היום, ראשון השבוע ה-19 לאחר חג הפנטקוסט, חג התפילה לרוזריום, אמרה אם הקדושה כמה מילים.
אמרה גברתנו: אני, האם הכי יקר לך, מדברת אליך היום דרך כלי הנגינה הרצוני, השומע והנמוך שלי ובתי אן, ילדי היקרים שלי, המאמינים היקרים שלי, העוקבים היקרים שלי וקטנה הצאן.
ילדתי הקרוב, לא שכחת אותך אם הקדושה. היא עמך, רק אתה נפצע מכל צדדים כי אינך מבין. אתה מרגיש בודד וננטש. (מרקוס 15:34) אין מי שעומד לצידך. האם לא אמרתי לך בתחילת ההאשמות והנבואה: יום אחד תהיה לחלוטין לבד, כי מה שאתה סובל בו לא יהיה מבוין. הנדידה של הכוהנים גדלה. הם רוצים להמשיך לעשות את רצונם.
אצלך זה אחרת, ילדי, מאשר ב'האזהרה'. מדובר בדבר גדול יותר: על חג הקורבן הקדוש של בני ישוע המשיח, אותו כמעט ולא מציין כל הכוהנים ונטשו את בני, כולל הסמכויות עד לראש הרועים העליון.
הבזה אותך, ילדי, כי הוא יודע על ההודעות והנבואות שאני מסר לך. רק אתה בסוף. כמו תולעת שנדחה ברגליים, שוכבת על הארץ. (ספר התהלים הראשון 22(21),2) הם לא יעזרו לך לקום. אין אפשרות לדעת עד כמה הגעת. במשך שבועות, יומם ולילה, הסווסר בתוך אותך סובל צער, צער השעות של הר הכפורים (מתי 26:56) עבור הכהונה החדשה, גם אם לא תאמין זאת. "אין כל בעיה בכהנות," כפי שהם אומרים במודרניזם. אך המאמינים מקבלים חלק לחם כי הם אינם מבינים שסגולות אלו של הכוהנים המודרניים גוברות ומתרבות.
יש ביניהם מאמינים, שהם מחכים ליסווסר בלבבותם בתשוקה גדולה כזאת. הסווסר רחום על ילדים קטנים אלו ומסגיר עצמו אליהם, לא דרך בני הכוהנים. הוא נותן להם את המנה, לחם השמים, כדי שיוכלו לה�שיך ולהחיות ולא להיות בחושך.
אתה, ילדי, מוקפת באפלה העמוקה ביותר כי אין מי מבין אותך ואתה לא תובני. את לא יכולה. הם חושבים שהם עוזרים לך. אבל זה לא נכון. הם אומרים שאת רק חשבת על עצמך. כמה תריסרי, ילדי המסר, נתת לאימה שלך היום? כל מכלול. כל הימים אתה חשבה רק עלי. את לא נותנת לעצמך זמן. במשכים אתה לא קיבלת שינה. אנשים אינם מאמינים לך שאתה כבר לא יכולה לחיות כך. כן, כמו תולעת את שוכבת על האדמה, כמו תולעת שנרמסה. (ספר התהלים הראשון 22(21),7) המשיח בשלך חייב לסבול מאוד.
כמה כבד הפך מופע העולם הזה. אין מי שמקשיב לו. הם מביאים אותה למחשה עם הנביאה של סוף הימים, שהיא בעלת משימה לחלוטין אחרת. הקבוצה האלית קטנה מאוד יותר, כי הדרך קשת וקשה והולכת להיות עוד יותר קשה. מאמינים ואינם מאמינים. אוהבים ולא מספיק.
ילדי, כך נראה מופע העולם שלך, שצריך היה להיות הגדול ביותר. אתה בסוף ואת לא יודעת מה לעשות עוד. "לא יכול להמשיך ככה," אומרת. עדיין תפוסת ועושה הכל, לא רק כדי להפריע לך, אלא גם כדי לשמח אחרים, אך את סובלת ללא קץ. את ידעת שאת אמרה כן ואתה עדיין מאמינה בו.
אך כוחותיך נדלדו עד כך שאינך חושב שתוכל לצאת מהמבוך של עצמך, ממהותך. אתה לא מזהה את עצמך עוד. הנפש מודרדרה. הגוף אינו נתן יותר דבר. מחלה רודפת אחרת ואתה שואל את עצמך: "האם הרצח ציפה לכך? כן, כך קשה הסבל. כמעט לא יכול להעלות על הדעת לעמוד בו. אלה המחשבות שהן תופסות אותך. למה? כי אינך יכול להמשיך ואין דבר מתרחש ולא יש עזרה. אז האדם בסוף.
ואכעתה, יקר לי, אולי חייבים ליפרד. אם תהי סגולה שתיעזר. היא התפלל והבקשה עבורך, אך פעם שהגוף המותש הוא בסוף. ואז זה הזמן שעתה הגיעה. אין יכולת לספר לך יותר אלא לאמא היקרה שלך שאני אוהב אותך ושאני יודע שכל מה שעשתה, אך אינך מבינה. עד היום. ואתה כבר לא נעזר.
אם היקר, זה נגמר. אנחנו יודעים זאת.
אמא של האל: אין יכולת להמשיך כך. אינך תעלה, יקר לי. חשבו כי אתה עושה הרבה, משחק. להפך, אתה מוציא אחרון ממך. לא יכול להמשיך ככה, יקר לי. עתה הגיע הסוף!
מריה עם הילד אוהבת אותנו כלנו ונותנת לנו ברכה!
ההשתקפות: רעשים עמוקים בדמעות, ביקשנו מהגבירה הקדושה, קראנו, בקשו ופללו לה להרחם על ילדה היקרה שלה ועל שלנו, כי משימת העולם חייבת להתמשך. אנחנו כה חסרי אונים וחלשים.
כל החיים יצאו מגופה של אן. עם עיניים גדולות היא צפה לנקודה אחת. זו הייתה הגבירה הקדושה שראתה אותה. היא התמוטטה וגופתה שכבה ללא חיים לפניינו. האמנו שהמתה שלה קרתה.
אז פתאום ובלתי צפוי קרה הנס הגדול! לא יכלנו להבין זאת במהירות. אן הציצה אלינו זמן רב ובלעה: "לא יכולתי לעזוב אותכם לבד! שמעתי את תפילתכם." החיים חזרו. אז היא נרדמה בזרועותינו מהתעייפות.
גלוריה אין אקסלסי דיאודורנט! יהללו ויתברכו האל השדי והכול יכול, אבינו האוהב בשמים. דרך התפילה של אם הקדושה ואמנתנו זה נס קרה. מלאי הודיה היללתו ויתברכו את אלוהים ואם הקדושה היקרה ששהתה לנו נס ביום תפילת הרוזר שלה. נעשתה. תודה, תודה, תודה כל השמים.
אב השמים אמר דרך אן שאין הודעות מהשמיים לעת עתה, עד שילדה היקרה שלו אן תשוב מבריאתו הקשה שלה. דומיות זו של אב השמים גם ביטויה בדכדוך ויכולת הכוהנים הבנים שלו. זה רעש אותו כך שהוא לא יכול עוד לדבר. זאת הוא סמך על שליחתו אן.