יום ראשון, 20 בנובמבר 2011

האב השמימי מדבר לאחר המיסה הקדושה הטרידנטינית והערצה לקודש הקודשים דרך כליו ובתו אן.

בשם האב ובעזרת הבן ושל רוח הקדש, אמין. במהלך המיסה הקדושה, הגיעו למקום זה קהלים ניכרים של מלאכים. הם היו גם מעל הבית, שם במשך זמן מה השתקפה גברתנו הקדושה, יוסף הקדוש וגם מיכה הארכאנגל שמרו ושוהים בלתי נראות.

האב השמימי ישוחח עכשיו: אני, האב השמימי, מדבר היום בשנית ביום ראשון ה-24, יום ראשון האחרון לאחר חג הפנטקוסט, אחרי המיסה הקדושה הטרידנטינית והערצה הקדושה לפני קודש הקודשים של המזבח דרך כליי הנאמן, השומע פיקוח וצנוע ובתי אן, שממלאת את רצוני ואומרת רק מילים שבאות ממני.

היהודים האמונים הקרובים והרחוקים, המאמינים היקריים שלי ומחוזקתי הקטנה, אני, האב השמימי, אדבר לך מילים מיוחדות מאוד היום כדי שתמשיכו לעשות לפי ההוראות שלי. כפי שאתם יודעים, אני האל הטרינארי כל-ידע. אין דבר שייך לכם בזמן המשבר הזה של הכנסייה הקתולית.

כן, היקריים שלי, היום, ב-20 בנובמבר, היו אתכם בדרך הביתה, אך אני, האב השמימי, רציתי אז שילדתי הקטן יכפר על כל החילולים הרבים שנמשכות כאן בויגראצבאד. אתם, צאנצי הקטנה שלי, תזבחו במיוחד בבית הזה של הכבוד.

ואלכם, יקרותי, אני רוצה לבקש מכם, כמה שאתם קרובים לי וכמה שאנכי מודה לכם על כך שהכנסתם פה לבית הכבוד, להתרחק זמנית מפגישות כלשהו, שכן ילדי הקטנה סובלת עתה מהר הגולגולטא של בני, ישוע המשיח. לא תוכל להבין כמה זה קשה ויהיה קשה עוד יותר. צאן קטני יתמוך בה ותהייה איתה כאשר רוצה אנכי.

כן, יקרותי, גם אתם נקראים לכפר על חטאיכם בבתיכם. תפלו, תחליפו ויזבחו ותמכו בצאן הקטן שלי כאן במלאץ.

יקרותי, כמה סבלתי, האב השמימי, כאשר הוזעקו המשטרה פה למלאץ לאחר התחנוניות וההודעות שלי. רציתי לשפוך חסדים גדולים למקום זה ולהגן עליו מכל רעה. שזו כנסיית בית היא כאן בחלק הזה העיר הוא ברכה שאין לה דומה, אבל לא העריכתם זאת, יקרותי. ציפיתי לפעולה שלכם ולתודה שלכם לקבול החסד, את החסדים שהנחתתי לכם. דחו אותם ואף הוזקתם המשטרה פה.

האם זה לא דחייה גדולה של חסדיי הרבים והאמונה הקתולית העשירה? למה אתם לא מאמינים כאן, המאמיני, שם גם הצאן הקטנה הזו זבחה ויכפרה עלכם יומיים? כפלת הברכה היממת נזלה עליכם. האם לא ראיתם ואכרתם זאת והייתם תודה לה? לא! גם כאן דחתת אותי, אב הכול. אתם לא צריכים אותי. אתם לא צריכים אותי. אתם לא אוהבים אותי. אתם לא מאמינים בי. אתם לא מאמינים באלוהותי ובדעתי והאלוהות שלי. אתם חושבים שאתם יכולים לנהל הכל בעצמכם - בליי.

ולכן, יקרי לי, זה הקרבן, התפילה, הכפרה וברכתו יהיו רק בבית הזוהר הזה. אני אשתוקק מכל ההוראות מחוץ לבית בעתיד.

כן, יקרים לי, חייבי להיות כך קונסיסטנטי, אחרת לא תבינו שהאב האוהב רוצה להגיע אליכם פעמים ופעמים ולבקש את קבלות החסדים, החסדי הגדולים והגדולים הזורמים כאן דרך כל הקרבן הקודש היומי המוסר כאן בכפלת הברכה בבית הזוהר. לא תאמינו מה זרם חסד זה היה משמעותו לכם.

אבל הכל דחייה. התשובה שלכם הייתה רק: "לא צריכים את זה. אין לנו רצון בו. איננו רוצים דבר יוצא מן הכלל, לא על-טבעי, לא, אנחנו חיים בעולם ונעשה עם העולם. מה שהעולם מראה ומודיע לנו, כך אנו חיינו ואמינים. עבורנו אין על-טבע."

רציתי לתת לכם הוראות רבות יותר כדי להכין אתכם לבואי עם אם הקדושה האהובה שלי ומלכת הניצחון. בנו ישוע המשיח יופיע עם אמו האהובה בויגראץ-באד בקרוב, כמו שאתם יודעים, כפי שאמרתי לכם פעמים רבות, מתוך אהבה אליכם. ואמא רוצה לשפוק עלכם את כל אהבתה ולזרום לתוככם כי צרכים את האהבה הזו. היא תעמיק ותתחזק עוד יותר. ומרותם דחו אותה. לא מזיהים את אהבת אם השמים שלי. ואתה, אם שמי, תבואי. והאירוע יקרה בויגראץ-באד, האם תדחו אותו או תקבלוהו, כי אנוכי אב הכול בשלישות הקודש.

אין דבר מחוץ לילדי. הכל בא ממני. היא המגשרת של מילותי, ומעולם לא הייתה שליחה עצמית ומחשבתית. לא, בחרתי אותם. לא בחרה את עצמה. היא נבחר והיא עוקבת לחלוטין אחר הוראותי וההודעות שאני נותן לעולם דרך האינטרנט שלי. אף אחד לא יכול למנוע זאת ואף אחד לא יכול לרדוף אחרי ילדי כך שתהיה אינה חוזרת על מילותי. גם אם הרשע עדיין מאוד יעיל בויגראץ-באד כרגע, אין לו כל כח על צאנצני האהובה שלי, אשר סובלת ומתכפרת כאן.

בך, ילדי האהוב שלי, בני ישוע המשיח סובל את הכנסייה החדשה והכהנות החדש. הוא חווה שעות ההר הזיתים איתך בעת זו, שאינכם יכולים להבין. כן, אתם תלוננים על הסבל הקשוח, כי אינכם מסוגלים לחוש אותו ואני, אביך האהוב השמימי, רוצה לקחתו ממך, אך הכנסייה החדשה צריכה לסבול. לא יכול אני לקחתו ממך כאבי שמחת. זה על ליבי כבד שאני חייב להרשות זאת. "אני אוהב אותך," רוצה להגיד לך בכל עת כשאתם סובלים.

צאן קטן שלי סובל אתכם. אינך סובל בודד. יכול להתפנות אליהם, ויחזקו אותך בסבלך. רבים אחרים יביאו גם הם עתה את הסבלות שצריכים לסבול כעולם שלהם איתך למען הקרבן של הכנסייה החדשה והכהנות החדש.

ראו, ילדי האהובים שלי, קודם לא מזמן, ב-27 באוקטובר, זו הכנסייה, הכנסייה הרומית-קתולית, נמכרה בשאסי על ידי רועה העדר העליון שנבחר. הלוא הייתי מראה לו את כל אהבתי ותמךתי בו שוב ושוב וחדש? הלוא נתתי לו בדיוק ההוראות שאותן הוא חייב לשמור ולעקוב אחריהן במלואה? אך הראה חולשה. היה עושה אותו חזק בחולשתו אם רק בא אל לבי בוער אהבה ואל לב הבוער האוהב של אמי הקדושה. היא רצה לקחתו לחיקה ולנחמו בתפקיד הגדול שלו, שאותו הוא צריך להראות לעולם כולו.

ואך עתה הוא התחבר עם האנטיכריסט באסייזי. הוא עצמו אמר שם שאינו מאמין באלוהים, ומרותז לבקשתו כקהילה דתית. איך זה ניתן להבין, יקרי לי: קהילת דת ואתאיזם? האפשר זאת? לא יכול היה להוציא את האנטיכריסט הזה מהזמנתו? לא, האנטיכריסט התיישב שם. עשן השטן חדר לחלוטין בקהילות הדתיות באסייזי, בכוח מלא. והרועה הראשי הירץ לקראתו לברכה ולאחווה.

מדוע, יקרי לי, לא הופעתם ואמרתם: "לא, אנחנו רוצים להציל את אמונתנו הייחודית הקדושה הכנסייתית והאפוסטולית הזאת מגלובליזציה". יש רק כנסייה אחת, יחידה קדושה וכנסייתית ואפוסטולית ורק טקס אחד של זבח קודש בטרידנטינית לפי פיוס החמישי, שאת בני עצמו הקים והנחיל לכם כתעודה. והוא נהרס, נחרב לחלוטין.

אפילו כן, יקרי לי, על ילדי ליטול עליה את סבל הר הכרמל ולכפר עוד יותר וסובל עוד יותר ממה שהיה קודם לכן, כי בני ישו המשיח בוכה וסובל בתוך נשמתה. הוא סובל מהכנסייה החדשה בבית הזה של כבוד. זה הפך לבית צער. ואפילו כן, יקרי לי, אני מבקשת ממך שוב להימנע מכל ביקור. ילדי זקוקה למנוחה הרבה ותמיכה רבה. היא לא יכולה לדבר אתכם ולשתף עםכם בדאגותיכם כעת. היא קשרה כך צמוד לסבל בני ישו המשיח, שאינה יכול לחוות דבר אחר: "כמו שישו סובל בי ואני לא מאפשר לישו סובל בי. הוא הגדול ביותר לי. ואם הוא רוצה להקים את הכנסייה החדשה והכהנות שלו, אני תמיד שם עבור זה, אני אשתף עצמי ככלי שלו". כך היא אומרת לי כל יום, גם אם זה הולך הרבה מעבר לגבולות כאבי וסבליה. ילדי הקטנה שלי, אל תשקעי!

איני רוצה לספר לך היום מתי תשתנה חזרה לגטינגן, עיר הולדת שלך, מקומך הראשון. אתה כאן בטוח ובריא בבתים הזו, בביתי. כאן אני נתון לך הוראות מפורטות יותר. האמין בו בכל מלאותו, גם אם זה נראה לא ברור לך. אין יכולת להבין ולחקור אותו כי אנוכי, השליט העליון של כל העולם, אשאיר אתכם בזמן הנכון. לא עתה, יקרי לי, אז כשהגיע הזמן.

זמנו הבא של בני ואשתי הקרובה תהיה בקרוב. גם זה אינך יכול להבין או איך הטהרת תתרחש במקום שלי ויגראצבאד. הרוח הרעה מתגעגעת, כי רוח הקודש טרם נכנסה שם.

לא קראת לאימי הקרובה בכל לבך, האמא הטהרנית והמ�לכה של הניצחון, בזמן המתאים ונתנתה לה. זה הדבר החשוב ביותר, יקרי לי. אמי הקרובה תארגן אז הכל ותיתן להם את ההוראות של אב הישמים, כי היא הכלה של רוח הקודש והמתווכת לכל חסדים, השותפה לגאולה של כל העולם ומלכת העולם. אין זו מלכה ארצית, לא, שמיימית. היא מחכה לך, לכולם, להציל אותכם. אתם בטוחים בלבם הטהרני שלה. האמין בה וקראו תפילות עזרה לעולמות, כי אמא ומלכת הניצחון תשיג את הגדולה ביותר ניצחונות שיהיו או היו אי פעם.

אתם ילדיה של מרים. תנצחו איתה, אך גם תשתטחו עימה ותעברו את הקרב. פחדיכם יהיו ללא בסיס, כי היא מגינה עליכם מרעה והארכאנגל המיקאל הקדוש, שמשגיח על בית הכבוד הזה, מגן עליכם בכל מצב. הוא אכן ומתוקף כוחו שם, והוא נוטר את חרבו לכל ארבעת הרוחות. הוא רוצה לשמור על כל דבר ממך, גם על הכל שאפילו יראה לך כבד מדי. קראו לו! הוא יהיה שם עם לגיון מלא של מלאכים, אותם הוא יעלה אליכם כמו שמאמה הקדושה עולה אליך.

וא כך אני מברך אתכם בכל האהבה, בכל החסד, בעוצמתו של אביכם השמימי האוהב עם מלאכיו וקדושיו, במיוחד עם אם הקודש שלו, בשם האב והבן ורוח הקודש. אמין.

אתם אהובים ביסוריכם, כי אתם סובלים על הכנסייה החדשה ועל הכהנות החדש. תזכרו תמיד שהדבר החשוב ביותר בחייך הוא לדאוג לאחרים, להיות שם עבור אחרים, לסבול, לכפר ולזרוק כדי שמאמי השמימית עוד יכולה להביא נשמות רבות אל האב השמימי שנהפכו. בעיקר היא מחכה במלוא תאוותה לנשמת הכוהנים. אמין.